דני ליטני

ליטני נולד בחיפה. בגיל 6 התחיל לנגן בפסנתר. מגיל תשע גר בירושלים ואחר כך בקיבוצים שונים, שם למד לנגן באקורדיון ובגיטרה. בכיתה יא חזר לחיפה ואז החל לשמוע מוזיקת בלוז ונשמה אמריקאית והקים להקה בשם אפאש, כשם להיט הצלליות. הוא חלם להיות שחקן. בצבא שירת ביחידה קרבית. אחרי שירותו הצבאי הקים את להקת הרווקים, ובמקביל שיחק בתיאטרון חיפה כניצב בהצגות ימים של זהב, הוא הלך בשדות, הרשלה מאוסטרופולי, ריצרד השלישי ועוד. אחרי מלחמת ששת הימים הפכה הרווקים ללהקה מקצוענית בתוכנית שביים שמעון ישראלי. היא הופיעה עד סוף העשור, ואז שינתה את שמה להנמר הנוראי והצטרפו אליה בגיטרה ובס שניים מחברי צוות הווי צנחנים, גקי הירש ולואי להב. ב-1970 הוא הקליט, לראשונה כסולן, לחן שלו לשלושה מתוך שלושה מיליונים. באותה תקופה הוא עבר לתל אביב, שינה את שמו לליטני והכיר את דרורה חבקין, שהייתה לבת זוגו, וגם את בוב דילן, שהשפיע עליו מאוד. סגנונו של ליטני מזכיר את של דילן. בתחילת שנות ה-70 הוא הלחין כמה לחנים למילים של לאה גולדברג כדוגמת ולא היה בינינו אלא זוהר, יום בו יקום ונחל שלי ומסר אותם לזמרת צילה דגן, שהייתה אז בתחילת דרכה. שירים אלה, שנחשבו לחדשניים ולרעננים מבחינת הצליל והסגנון, היו כרטיס הכניסה שלה לעולם הפופ הישראלי. ליטני מנגן בעיקר על גיטרה ומפוחית. הוא שר גרסאות כיסוי לשירים של אומנים בארץ ובעולם, ביניהם: שלום חנוך, בוב דילן, להקת הנחל, יהונתן גפן, מאיר אריאל ועוד.