רכבת העמק

באת לפתע כמו מעולם אחר שנשכח.
ריח כפיך, ריח העשב,
לשערותיך צבע הכסף,
אך בעיניך אותו המבט הרך.

עוד הרכבת שטה בעמק,
בחצות הלילה, והלילה,
והלילה, והלילה כאז.
זו הרכבת, בה כבר נסענו,
היא תיקח אותנו אל הלילה,
אל הלילה, אל הלילה של אז.

באת לקרוא לי כמו באותו היום העצוב.
נער היית, מן הכנרת,
הלכתי אחריך, יפה ועיוורת,
וגם הערב אליך אחריך שוב.

עוד הרכבת שטה בעמק,
בחצות הלילה, והלילה,
והלילה, והלילה כאז.
זו הרכבת, בה כבר נסענו,
היא תיקח אותנו אל הלילה,
אל הלילה, אל הלילה של אז.

בוא ונצאה אל המסע אשר לא יחדל.
רק זאת אשאלה, טרם אבואה,
אם יש כוכבים עוד על הגלבוע,
ואם בעמק, כמו אז עוד נוצץ הטל.

עוד הרכבת שטה בעמק,
בחצות הלילה, והלילה,
והלילה, והלילה כאז.
זו הרכבת, בה כבר נסענו,
היא תיקח אותנו אל הלילה,
אל הלילה, אל הלילה של אז.