בחופשתו

בחופשתו, הלכו אל הגבעות,
שם השתהו מעט לנוכח פני הים.
והיא חשבה שזהו רמז לבאות,
והיא חיבקה אותו בעצב מסויים.

יופייך, אמר, נגלה לי לאיטו,
את מנחשת מה עולה בדעתי.
יופייך, אמר, נגלה לי לאיטו,
וכבר הערב מסתיימת חופשתי,
וכבר הערב מסתיימת חופשתי.

שלדג נחרד ונעלם אי שם,
במעיל החיילים החביאה את ראשה.
על קו האופק הצטיירו ספינות בים,
כמו בתמונה שהתיישנה ונתלשה.

יופייך, אמר, נגלה לי לאיטו...

ואחר כך פרעה את תלתליו,
וכף ידו היתה חמה ואנושית,
בדרך חזרה נשא את נעליו,
עד שהגיעו אל הדרך הראשית.

יופייך, אמר, נגלה לי לאיטו...