פורשת כנף

מותחת את החבל ורוקדת מעליו,
מותחת את הזמן שעוד נותר לי עד הסתיו,
שומרת על שיווי - משקל, נוגעת ברוחות,
שומרת על חיוך שלו, אוספת עוד כוחות.

פורשת שוב ידיים, מחבקת את הגוף.
בתוך עלי הסתיו, עכשיו הקיץ שוב עטוף,
החבל נע כמו מעצמו בצעדי - ריקוד,
זה לא פשוט אבל אפשר למתוח את החוט.

האופק רך, היום בהיר, ובינהם החבל נע,
מעל גגות העיר פורשת עוד כנף רכה.

אני יודעת, העונות נוטות להתחלף,
זה לא פשוט לרקוד תמיד מבלי להתעייף.
החבל דק והוא פרוש מעל תהום וים,
אבל מעל מונח רקיע תכלת לעולם.

האופק רך, היום בהיר, ובינהם החבל נע,
מעל גגות העיר פורשת עוד כנף רכה.