כוכבים בדו

נגה שמי הקוטב קרחוני עיניים.
ניעם-נים וזמר ברבורי זרועות.
חן כמיהה ולעג חרסינת שינים.
אכזרית, חומדת ויפה מאוד.

אצבעות הורד צפעוני בדולח.
כישופי צפון בלהט המגע.
על כוכבי הלכת לא עיפו בדוה לך.
על מלכי השלג ונסיכי תוגה.

הימים הפליגו מפרשים באופק.
התקוות הכזיבו הזיות עשן..
צפיה נסערת וערגה ליופי.
את ליבך הסגירו שבי לכבישן.

ותפגע השמש בספינת הקרח-
וימס הקרח ותקפא האש.
ועודך טובעת לקראתך, על הברך,
צל מוזר כורע ולחשים לוחש:

בואי ותראי נא לי היש ואין.
בי יבכו ירנו מדוחי הכרך.
במסילות אין חקר נד הלום היין
פרא דם בן זמר מפלד ורך.

בואי ותראי נא תוך סופות היער
בשבילך נשאתי סוד הניצחון.
רק אותך איויתי, רק עלי הנער
כוכבים בדו לך בשלגי צפון..!