מזוודות

מזוודות מחוץ לדלת, שנייה או נצח מי סופר
תמיד קוראת לי, הדלת תיסגר
לבית שכל כך אהבתי פעם לא חוזר
אני לא מרגיש שייך לגיבור המצוחצח
לא לצחוק המחונך, לאגו המסוכסך
אז מה אני אעשה עם זה
במקום לחשוב על זה, אני שותק
לא אהבה תפיל אותי, לא יגידו לי אף פעם
מותר לך לראות, אבל אסור לגעת
לא אהבה תציל אותי, לא יגידו לי אף פעם
לא, לא, כן, כן
אני עוזב את מי שאני הכי אוהב
ואשוב אני מכאבי הלב,
זה הגוף שלי שמרגיש רעב
את התיק הזה עכשיו אני סוחב
אני שותה כדי לברוח, לברוח כדי לשכוח
מסתובב במקום לישון, כמו מחוג ללא שעון
זה לא הלילה הראשון, ובטח לא האחרון
לא אהבה תפיל אותי, לא יגידו לי אף פעם
מותר לך לראות, אבל אסור לגעת
לא אהבה תציל אותי, לא יגידו לי אף פעם
לא, לא, כן, כן
כמו שני זרים, כל אחד לעצמו
היינו עיוורים, כל אחד בשלו
כמה פעמים העמדנו כלי מתים, ונשארנו בחיים
לא, לא, כן, כן
לא אהבה תפיל אותי, לא יגידו לי אף פעם
מותר לך לראות, אבל אסור לגעת
לא אהבה תציל אותי, לא יגידו לי אף פעם
לא, לא, כן, כן עכשיו אתה זקן אתה עייף ומכוער
תמיד היית איש מוזר
בורח כבר שנים מפחד אלוהים
רחוק מאנשים חיים
ברחוב שבו אתה עובר
אני אף פעם לא עוצר
כי במקום שבו תמיד ראיתי אותך
השארת אדמה חרוכה