החגיגה נגמרת

ולפעמים החגיגה נגמרת סוגרים את האורות אך התקווה נשארת ....
אני מכור אל המשחק המציאות האמת הטעות הבנזונה שפתח תפה עליי ואתמול הלך קפוט הרעב השבע השוחה הטובע הטיפש הכל יודע הביישן הנוגע הגבוה הנמוך החי השפוך האחד רועד מקור כשהשני מכוסה בפוךהמוח הכוח ששת החושים הבתזונה ששברה לי תלב בדקה וזרקה אותי לקרשים הדמעות השעות המילים האולפן המאניק שצרב את זה לכולם עד שזה מוכן
הדיכואן שביזות הטיפה המרה הצל שאיתי לידי תמיד מושך אותי מכל צרה הליטופים סתירות שמחה עצב חיקויים שמצלחים לרות שהם לא יושבים על קצב המטוס בשמיים הדם בוורידים דידידידאון טאון ניו יורק המזוודות עם הבגדים הססמי ציקן הכאב בטן הקומה 41 דירה מפוארת במנהטן הניקוי ראש אחי הדף חלק לבן מלא אנרגייה כאן אני מוכן הנקמה החזרה האור מציון המצעד הפיזמונים המקום הראשון
הכתב העיתון הפלאש הצלם הגרביים בארון שלי מתמלאות במזומן
האולפן שבחדר התווית על הסוודר ההורים שלי שאומרים לי שאצלי הכל בסדר
הגלים והעטר המסר עובר המלך עם הכתר כאן ובחיים לא עוצר הצילצולים נכתבים חתימות ברחוב בנות באות מרחוק רוצות לראות את סאב מקרוב קנאים שלא נתנו כבוד לומדים לאהוב כולי סבלימינאל בחוץ אך מבפנים יעקוב עדיין...

ולפעמים החגיגה נגמרת....

ה-ת ה-א ה-ק ה-ט
הדף הדיו האמת של העט הריגוש התישוש הכסף הרכוש שפתאום נעלמים כאילו לא הרווחתי כלום
ההופעות הבנות האלכוהול הכתבות לשמיים מרימות בגובה הן עוזבות
הנפילה התעוררות הזוהר ההסתנוורות היהלומים על הידיים לא האיכות הכמות הפיגועים הדתיים השוק הזיופים שכל פעם מחדש את היום שלי מזיינים
העצב המצב הצל עכשיו מי בכלל זוכר שאני נולדתי יואב הלחץ התיסכול הטיסה שלי לחול החזרה למציאות למחלות לעיכול
האקדח ההדק הנקירה הסדק אוהב את המדינה אבל זה לא אומר שיש בה צדק האור מציון יותר מחבר חי מיום ליום ואף פעם לא מוותר הכובע השירים הקעקועים השרירים המגן דויד שעל הצוואר מלא באבנים אני אנוכי גילוי עצמי עדיין חי בצל אבל כולם מכירים אותי האור המסע הסוף ההתחלה 2001 אנחנו פה על המפה!....

ולפעמים החגיגה נגמרת סוגרים
את האורות אך התקווה נשארת...