זאת שבמקומי

היא מחליטה להישאר היום
לישון איתך בחדר
הגיע אור ראשון
פושטת מכנסיים ותולה
חולצה שלה על אדן החלון
היא תישאר היום לישון
היא תישאר היום לישון
יש לה תלתלים שחורים,
לא ארוכים אולי קצרים
והם נופלים על הסדין
פתאום היא מתרגשת
תשמע אותה לוחשת
אולי היא מתביישת להרגיש
אל תהיה כזה אדיש,
אני זוכרת מעצמי

תגיד לי, מי
עוטפת את כתפיך במקומי
נשטפת מעיניך במקומי
זאת שלקחה את הפינה שלי בך
מתחת לשמיכה שלך,
מתחת לשמיכה. שבמקומי,
שומרת את פחדיך לעצמה
שותה את שתיקותיך
שנקמה את חסרוני בלב שלך
שלי ושלך
מי זאת שלקחה
סיכוי שעוד נאהב
שבמקומי עכשיו.

אתמול הלכתם חבוקים כל הרחוב
מתרגלים עכשיו ביחד לאהוב
בין לחי לעיניים ליטפו כפות ידיים
אולי היית רגע מאושר
וזה נעים כשזה אפשר,
אני זוכרת מעצמי

תגיד לי, מי
עוטפת את כתפיך במקומי
נשטפת מעיניך במקומי
זאת שלקחה את הפינה שלי בך
מתחת לשמיכה שלך,
מתחת לשמיכה. שבמקומי,
שומרת את פחדיך לעצמה
שותה את שתיקותיך
שנקמה את חסרוני בלב שלך
שלי ושלך
מי זאת שלקחה
סיכוי שעוד נאהב
שבמקומי עכשיו.

מי, רועה את זאביך? במקומי,
רופאה לכאביך במקומי
זאת שלקחה את הפינה שלי בך
מתחת לשמיכה שלך
מתחת לשמיכה שלנו
מי מוחקת לי אותנו מלבך
כל פצע שפצענו
בשבילך היא כבר כמעט אני בלב שלך
שלי ושלך.
מי זאת שלקחה
סיכוי שעוד נאהב
שבמקומי עכשיו.