עוד שיר קטן

עוד שיר אחד,
אחרון,
מנסה שוב לשיר את אותה
מנגינה
יחידה.

עוד מעגל
כוכבים,
בשמים גומא מרחקים -
רחוקים,
אפלים,
אחרים.

עוד שיר קטן,
ועקשן -
מפלס דרך בין השורות
בשלו.
הוא מתבונן,
מהדהד בין כל המיתרים.
הוא מתנגן,
מנגן,
מזמר לו אלפי מזמורים.
חרוזים.
בקצב רך,
מתגנב אל פינה קטנטנה,
חבויה,
חרדה,
יחידה,
בודדה,
אבודה.

ניגון עולה
מסתובב,
מתפלל לו תפילה חרישית
בתוגה,
ענוגה.

כמו זכרון
שכרון
מגלה את אותה התמונה -
יחידה,
בודדה,
אבודה.

כמו שיר קטן...

עוד קו אחד,
נקודה.
וחוזר לנקודת התחלה
עד אין סוף,
עד הסוף.

מה עוד נותר,
או נאמר,
בסופה של אותה מנגינה
בפינה...
הקטנה...
חתימה...