העגלה החוקרת

בעגלה החורקת
אני סובב בדרכים.
העגלה מאובקת
והסוסים משתרכים.

דרכי אינה ממהרת,
אני נודד כל הזמן.
בדרך זו או אחרת
דרכים חוזרות על עצמן.

משעמם לי ונוח,
לא מתעניין בדבר.
אין מה לזכור ולשכוח
כשאין עתיד ועבר.

העגלה עוד חורקת,
גונחים ציריה ברחוב.
כן, אין לי צורך בשקט,
לי אין על מה לחשוב.

מזמן, מזמן עוד חשבתי,
מזמן שתם ונשלם.
את הצירים בי נשבעתי,
לא אשמן לעולם.
והצירים, בי נשבעתי,
הם יחרקו לעולם.