אנחנו לא רקדנים

כשאנחנו מופיעים
במסיבות ובנשפים,
לרוב איננו מצטרפים
אל הרוקדים, אלא צופים.
אנחנו מתיישבים בצד,
בודקים אותן אחת אחת,
ולבסוף זורקים משפט:
רוצה לצאת מכאן מיד?

כי אנחנו, אתם מבינים,
אנחנו לא רקדנים,
אנחנו טה-טה-טה-טם.

אם העניין היה נעים,
אולי פגישה שניה קובעים,
אבל ללא כל דיחויים
אותה הביתה מביאים.
הבילויים שמסביב
הם לפעמים עניין חביב,
אך איש כמונו מעדיף
קצת פרטיות בתל אביב.

כי אנחנו, אתם מבינים,
אנחנו לא רקדנים,
אנחנו טה-טה-טה-טם.

ואם אנחנו מוזמנים
להרצאות ודיונים,
תאטרונים, מוזאונים
או סתם ערבי תרבות קטנים,
הרי גם אז, הרי גם אז
עוד אין זה ערב מבוזבז
לגבר קל תנועה ועז
ולא לגמרי מרוכז.

כי אנחנו, אתם מבינים,
אנחנו לא רקדנים,
אנחנו טה-טה-טה-טם.

כשאנחנו נקראים
להתייצב למילואים,
לרוב איננו מתרכזים
בתפקידים הצבאיים.
בכל בסיס יש חיילות
בכמויות די מוגבלות,
ואם רוצים גם לבלות,
צריך בעניינים לשלוט.

כי אנחנו, אתם מבינים,
אנחנו לא רקדנים,
אנחנו טה-טה-טה-טם.