שושן פרא

הם קוראים לי שושן פרא,
אבל שמי היה לייזה דיי..
למה למה שושן, למה פרא?
הרי שמי היה לייזה דיי.

מהיום הראשון, ידעתי היא היחידה,
היא הביטה בי וחייכה.
כי שפתיה הם כמו שושני דם,
פראייים, שעל שפת הנהר.

כשדפק על דלתי, ובא אל חדרי,
חיבוקו היה עז, והפסקתי לרעוד.
הוא יהיה לי האיש,
בליטוף כה רגיש,
הוא מחה מפני את מפל הדמעות.

הם קוראים לי שושן פרא...

וביום השני, הבאתי לה פרח,
היא הייתה היפה, היפה בנשים,
התדעי את המקום,
בו צומחים באדום,
שושני בר, מתוקים וחופשיים.

וביום השני,
עם שושן יחידי,
הוא שאל אם אתן לו את שברי יגוני,
כשנשכבתי לי על, המיטה הוא שאל,
התבואי אחרי אם אראה לך שושנים?

הם קוראים לי...

והיום השלישי, על שפת הנהר,
שושנים ונשיקה, ויותר לא אזכיר.
הוא חייך ועמד, עם אבן ביד,
ולחש מעלי, והיתר שחור.

והיום האחרון, הראתי לה שושנים,
היא שכבה והרוח קליל וחמקן,
נישקתיה סופית, יופי יש להמית,
כך אמרתי ונעצתי בין שפתיה שושן.

הם קוראים לי שושן פרא,
אבל שמי היה לייזה דיי.
למה, למה שושן, למה פרא?
הרי שמי היה לייזה דיי.