בן פרבר

הוא היה בן פרבר
חי בעוני ושר
לשמחה, לבריאות
לאהבה, לפשטות כל היום
היא חייתה במרחק רב
ממקום מגוריו
היא חייתה במרחק
ומגבוה הביטה אליו

והוא שר לה
את ליבו ואת כל מכאוביו
את חלומו, את חלומה שאהב
והוא שר לה
אל תהיי כציפור בגבהים
אל תהיי שם בין עננים רחוקים

היא ישבה לצידו
והיתה כצילו
והוא אהב מבטה
ולא מש מצדה מעולם
מכיתה לכיתה
משנה לשנה
נדדו בדרכים
ושניהם אוהבים, בודדים

היא ניסתה
את אביה לקרב את ליבו
אל עולמו אל יום יומו, ולשווא
הוא ניסה
את ביתו להביא אל ביתה
אל עולמה אל יום יומה, ולשווא

כך ימים ולילות
רק הוא לה והיא לו
הבדידות וצינה
בכאב בקנאה לבדה

יום אחד הוא הלך
ולא שב כי שכח
את שירו את חייו שעזב
הוא אמר לה
לא נוכל להמשיך כך יותר
שובי הביתה
שובי אל מקומך
הוא אמר לה
לא נוכל להמשיך כך יותר
הישארי שם
אני אל העוני חוזר
היא ניסתה את ביתה לקרב אל ליבו
אל עולמו
אל יום יומו ולשווא