מתעורר

בהמשך של הרחוב שמתעקל לקראת הסוף
אתה פוגש חבר שלא ראית כבר שנים
ויש שיחה קצרה על שקרה ונעשה
ומשפטים צפויים על חברות והחלפת מילים

בהמשך של השדרה אתה פוגש את הבנות
שפעם בתיכון כל כך אהבת לנשק
אחת דוחפת עגלה כזאת עם ילד מסוים
והשניה קצת מתעניינת על מה עושים ואיך הולך

ומחלון של המלון זה נראה כמו ציור
כנראה שעוד שניה צועקים לך ואתה תכף מתעורר

ואז הגעת אל הים והחול נעים וחם
והרגליים נמתחות לך לעמידה זקופה
במחשבה קצרה על הילדות ועל כמה זה פשוט
ומישהו נוגע עם האצבע בכתף שלך

זה המורה למתמטיקה, זה ששנאת בתיכון
ואיך בכלל הוא מזהה אותך ככה בין כל האנשים
וכן, ולא, ובטח שאני זוכר, ויופי
וכמה שכילד הוא נראה לך יותר מרשים

אז מחלון של המלון זה נראה כמו ציור
כנראה שעוד שניה צועקים לך ואתה תכף מתעורר

ואיך אנשים תמיד עוזבים ולא מוצאים את המילים המתאימות לזה
ואשתך בחוץ היא מחכה לך באוטו כבר שעה
ובטח השנים הכי יפות עוד לפניך ואיזה כיף יהיה
בחדר במלון הכי שווה בעיר הזאת אתה נרדם

בקצה של המיטה אתה פוגש את הבדידות
מנהל איתה שיחה על הרגלים קבועים
ועשרה סוגי סבון או כדורים לנעורים
וכל מה שאתה צריך בשביל פשוט לישון

ואז החלומות יותר גדולים עם אנשים אמיתיים
כאלה שרוצים לתפוס, לנשוך, להסתכל לך בפנים
ולא כתוב על הקופסא גם לא בפתק שבפנים
והוא יודע מה אתה צריך אפילו בלי ששואלים

אז מחלון של המלון...

ואיך אנשים תמיד הולכים להתנפץ על החומות של מה שאין להם
והחיים בחוץ הם מחכים שתנופף בחזרה
ובטח השנים הכי יפות עוד לפניך, הו איזה כיף יהיה
בחדר במלון הכי שווה בעיר הזאת אתה נרדם