דדלוס ואיקרוס

הם נצבו על ראש הצוק,
כנפיים בידהם.
ואל הרקיע הסמוק
נשאו את עינהם.

דדלוס ואיקרוס,
עם שחר אפרורי,
מן האי כרתים ביקשו לנוס,
ביחד להמריא.

אל סיציליה הטובה,
על כנף האור, על כנף תקווה,
הרחק אי שם, מעבר ים,
נברא עכשיו עולם.
מי שבידו הדרור,
יוכל לפרוש כנפי ציפור,
להתעקש ולבקש,
חלום שיתממש.

אבא בעיני הבן
הביט באהבה,
ולשתי כתפיו הצמיד כנפי
נוצות ושעווה.

אל תעוף אל החמה,
אמר האב לבנו,
אל תרחק מפני האדמה,
כי אל חופה נבוא.

אל סיציליה הטובה,
על כנף האור, על כנף תקווה,
הרחק אי שם, מעבר ים,
נברא עכשיו עולם.
מי שבידו הדרור,
יוכל לפרוש כנפי ציפור,
להתעקש ולבקש,
חלום שיתממש.

איקרוס הגביה עוף,
את החמה אהב.
וקרניה את גופו עטפו,
המסו את כנפיו.

דדלוס בכה מאוד,
כשבנו צנח לים,
אך המשיך כמו פרפר לדאות,
אל עבר חלומם.

אל סיציליה הטובה,
על כנף האור, על כנף תקווה,
הרחק אי שם, מעבר ים,
נברא עכשיו עולם.
מי שבנפשו הדרור,
יוכל לפרוש כנפי ציפור,
להתעקש ולבקש,
חלום שיתממש.