אל הציפור

שלום רב שובך, ציפורה נחמדת,
מארצות החום אל חלוני.
אל קולך כי ערב מה נפשי כלתה
בחורף בעזבך מעוני.

זמרי, ספרי, ציפורי היקרה,
מארץ מרחקים נפלאות,
הגם שם בארץ החמה, היפה,
תרבינה הרעות, התלאות?

הירד כפנינים הטל על הר חרמון?
אם ירד וייפול כדמעות?
ומה שלום הירדן ומימיו הבהירים?
ושלום כל ההרים, הגבעות?

ואחי העובדים, הזורעים בדמעה -
הקצרו ברינה העומר? -
מי יתן-לי אבר ועפתי אל-ארץ
בה ינץ השקד, התומר!

כבר כלו הדמעות, כבר כלו הקצים -
ולא הקיץ הקץ על יגוני.
שלום רב שובך, ציפורי היקרה,
צהלי-נא קולך ורוֹני!