ספינותיה
מילים: מאיר גולדברג
לחן: דודי לוי
ספינותיה מטיילות על פני אוקיינוסים של בושם
הן כמו רוח של פרחים לעור פניה של אשה
הוא אחר להתעורר או זו היא שקמה קודם
הספינות שלה לוקחות אותה לארץ חדשה
היא יצאה אל הרחוב ומעדה מול המכולת
את שפתיה היא נשכה והאדימה במבוכה
הספינות שלה כמעט שנכנסו למערבולת
ובחור אחד שאל אותה לאיפה היא צריכה.
לאיסלנד, גמאייקה, ניו זילנד, לסוף העולם
לשום מקום מסויים
היא עלתה על קו שלוש והתגלתה בעיר אחרת
אין כמו עיר בלי הפסקה לנעוריה של אשה
בככר שרקו לה שיר, ובשוק קראו לה גברת
הספינות שלה לקחו אותה לארץ חדשה
לאיסלנד, גמאייקה, ניו זילנד, לסוף העולם
לשום מקום מסויים
מה קרה לה מול הים היא ממש לא מספרת
מסתירה את החיוך ושתי עיניה נוצצות
הדמיון מפליג חופשי, זה כל מה שהיא אומרת
הספינות שלי לוקחות אותי לאן שהן רוצות
לאיסלנד, גמאייקה, ניו זילנד, לסוף העולם
לשום מקום
