מעביר דף

ועכשיו זה הזמן לדעת כבר מה,
צפוי לנו מהשמיים.
גם יודעת יותר טוב למה התכוונה,
זאת שאמרה שהחוכמה היא כמו מים.

ונדמה שנהינו בלת-ברירה,
יותר ויותר קרובים.
אנחנו כמו זוג לאורך שדרה,
פשוט הולכים והולכים.

ולאור הדברים הפשוטים באמת,
אנחנו חיים את חינו.
למשל בלי הסברים רק לקבל ולתת,
זה לא קל, אבל מה יש עוד ביננו?
אני נזכרת לפעמים בילדות שהייתה,
לפני זמן המחשב וההייטק.
על פסי הרכבת מחכה לקטר,
וכשהוא בא,הכל צועק.

כן היו אלה חיים טובים,
כמו שאומרים האופטימים.
ולפעמים חיים מוזרים,כך אומרים,
המיסטיקנים הסינים.
ואולי אלה חיים גדולים,
הרי חיינו אותם בטירוף.
תסתכל עלינו ותראה..
קצת שמח קצת עצוב.

וכשאני שוב לובשת שמלה לבנה,
אתה שואל מה קרה לך ולנו?
הרי פעם לבשת את אותה השמלה,
בנובמבר כשהתחתנו,
כן ברור לי שאתה רוצה לפעמים,
לחזור אל הדברים שהיו.
גם אני רוצה,אל אותם הימים,
בגלל אותו הדבר בדיוק.

כן היו אלה חיים טובים,
כמו שאומרים האופטימים,
ולפעמים חיים מוזרים,כך אומרים,
המיסטיקנים הסינים.
ואולי אלה חיים גדולים,
הרי חיינו אותם בטירוף.
תסתכל עלינו ותראה..קצת שמח קצת עצוב.

ועכשיו אל תדבר רק תבוא אליי,
בשקט בשקט בחדר.
כמו שני חברים שאבדו בחלל.
שים לב,כבר שוב אמצע נובמבר.
שוב נופלים העלים,זה הזמן השקט.
מה צפוי לנו מחר לא נדע.
אתה עוטף אותי בחום ורוקד,
ומעביר לנו עוד דף.

כן היו אלה חיים טובים,
כמו שאומרים האופטימים,
ולפעמים חיים מוזרים,כך אומרים,
המיסטיקנים הסינים.
ואולי אלה חיים גדולים,
הרי חיינו אותם בטירוף.
תסתכל עלינו ותראה..קצת שמח קצת עצוב.