השר משה מונטיפיורי

וכשהיה השר מונטיפיורי בן שמונים
אז באו לביתו המלאכים הלבנים
עמדו על מיטתו וכך אמרו אליו:
הקדוש ברוך הוא רוצה אותך אליו

וכך ענה השר מונטיפיורי בדיוק:
סלחו לי רבותי, אך באמת אני עסוק
כי יש הרבה צרות לאחינו בעולם
הנה פוגרום ברוסיה, איך לא אבוא אצלם?
כי מי אם לא אני יעזור פה לכולם?

והוא עלה למרכבה ודיו לסוסים אמר
ופה מתן בסתר ושמה נדבה
פה צביטה בלחי או ליטוף של אהבה
ולכל היהודים שמחה וגאווה
וכל הכבוד לשר, וכל הכבוד לשר!

וכשהיה השר מונטיפיורי בן תשעים
אמרו לו: תעלה, כי שם למעלה מבקשים
שאל אותם השר: הגידו איך אוכל?
איך עלילת הדם בדמשק תבוטל?

הלא צריך ללכת לפחה הנבזה,
לגיד לו: תתבייש ואיך מרשים דבר כזה
ואם צריך לשים לו ביד איזה בקשיש
מן מתנה גדולה, אך שאיש בה לא ירגיש
אז מי אם לא אני לתורכי את זה יגיש?

והוא עלה למרכבה...

וכשהיה השר מונטיפיורי בן מאה
אמר: מספיק לי כבר, הנשמה שלי שבעה
הלכו מליונים לירות ופרנקים ובישליק
אבל ליהודים זה אף פעם לא מספיק

אמרו לו: כבודו, רק יבוא ויסתכל
צריך לבנות עוד חדר לקבר של רחל
ולהגביה תכותל המערבי
לנווה שאננים יהודים יש להביא
ומי אם לא אתה יא מורי, יא לבבי?

והוא עלה למרכבה...

וכשהיה השר בן מאה ועוד שנה
נִשקוהו מלאכים בנשיקה האחרונה
וכך את העיניים עצם הוא בבוקשו
רק אבן ירושלמית מתחת לראשו.

עטוף טלית של משי ונח בתוך ארון
גמר השר משה את מסעו האחרון
אך יש עוד אנשים המוכנים להיִשבע
שלפעמים בלילה כשחושך בסביבה
ראו את מונטיפיורי על יד המרכבה

והוא עלה למרכבה...