שמרי לי על המנגינה

איני יודע אם אני הייתי מלך
אבל ודאי שאת היית נסיכתי
וכשישחקנו בנדמה לי ונדמה לך
אני נתתי לך את כתב מלכותי

ואת חבשת על צמותייך את הכתר
ואנוכי הרכבתי אקורדיון על גב
ובין ימי החגיגות לשדות הקטל
הייתי שר לך במינים ובעוגב

שימרי לי על המנגינה
אשר היתה שלנו
זיכרי אותה ילדה קטנה
בכל אשר תלכי
ואת האקורדיון ביתי
אשר ליווה אותנו
אני משאיר לך מתנה
כדרך המלכים

למענך ליבי הקשיתי כבזלת
למענך פרנסתי את כלבי הרחוב
למענך הכיתי את ראשי בסלע
ולא חדלתי אף לרגע לאהוב

ובלילות כשישנת על כר המשי
אני כיביתי את האור בחדרים
וכף ידי היתה נוגעת ומגששת
באקורדיון אשר בכה את השירים

שימרי לי על המנגינה...

הלא תמיד היית לי כבבת העין
ויום אביב המתמשך כל השנה
לכן רק לך אני יצרתי יש מאין
כשמכרתי כותונתי האחרונה

עכשיו גם את יודעת שאינני מלך
ואין לי בית משלי ואין פינה
כל מה שיש לי הם אביב ופת במלח
ואקורדיון ישן ובו המנגינה

שימרי לי על המנגינה...