העוקד הנעקד והמזבח

ביום בו ייפתח השער,
אפרוש ידי לאל עליון.
וכאשר יונף התער,
אומר לו אנא זכור אדון.
אדון עולם, רק אל תהיה שוכח,
העוקד, הנעקד והמזבח.

אמר כך אברהם אבינו,
יצחק כבר לא בגיל משחק.
ילמד ייראת-אל ויבין הוא,
ענתה שרה רק אל תירחק.
ענה: באל הטוב אני בוטח,
העוקד, הנעקד והמזבח.

טיפסו שניהם על הר צחיח,
אל קצה הדרך התלולה.
שאל יצחק: יש אש, יש שיח,
אבל איה שה לעולה.
הדהד קולו בין שמש וירח,
העוקד, הנעקד והמזבח.

ויעקוד את בנו כאייל,
ולבבו הלם כמו תוף.
יומו הפך עליו לליל,
ודמעותיו נהר אין סוף.
ורוח שעבר שם התייפח,
העוקד, הנעקד והמזבח.

רגשו אז מלאכי שמיים,
עת מענן התבוננו.
פתאום ירדו, נפלו אפיים,
ועל נפשו התחננו:
שלא יהיה עולם בלי בן צומח,
העוקד, הנעקד והמזבח.

לא אל תשלח יד,
אל הנער.
אמר האל,לאברהם.
שלום ואור, ירחיקו צער.
רק רחמים, מים עד ים.

ביום בו ייפתח השער,
אפרוש ידי לאל עליון.
וכאשר יונף התער,
אומר לו אנא זכור אדון.
אדון עולם, רק אל תהיה שוכח,
העוקד, הנעקד והמזבח