מדרש יונתי

שאלו על לב ירושלים
שאלוה לשלומה -
אבנים בלב ירושלים
כיכר השוק הומה.

בשקרים ועוול מתעטפת
לרגל מלאכת החומה
אך מבעד לצעיף נשקפת
עירנו עירומה.

שלא רודפת צדק צדק
לא רוצה שלום
כי אין שלום בלי צדק
- רק למה באנו הלום?
- החלמנו חלום?
- הניקץ היום?

יונתי שוב בחגווי הסלע
מרטט הנץ מעל -
ובסתר מדרגה לבלע
נפער פי הנפתל

זה - ארצות הים מאחורינו
אנחנו תשוקתם.
זה - הארצות שמסביבנו
אנחנו זימרתם.

זו - אותה השיירה בדרך
הפונה לים.
דולק בעקבותיה מלך
מרוח בדם,
מידבר, חייתו - גם,
עלינו הם כולם.

איך ירושלים מתיפיית
ורוקדת ברבים -
משתתפת בטח משתפשפת
עוטיה על עדרים.

שאלו בפילפולי שריה
לא שיעור ולא קומה
רק גפרור חסר בחצריה
וכל חצר הומה.

וכבר היינו בתנור,
עכשיו על המחבת.
מתפמפמים כבוד שכור,
- מתפצפצים מעט,
- נשרפים כמעט,
- נצרפים לאט.

מה לך כל כך נמרץ שלוח
להתגרד על הסכין?
די כבר תן גם לסכין לנוח -
כן, רד מהסכין.

ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות
שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות?
בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה
בחסינות מושל? הזו גאולה? הזה כבודה?
כגנב במחתרת יהודה?
ולמי תמכור את שדך בשנת שמיטה
או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה?
ולפני מי תיתמם שביעת אחר שביעית
בעוד האדמה אשר תחתיך כשפחה נשבית?
בעיני מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח -
גאולה לא נותן. או אולי אצבעותיך
הדוקות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד -
מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר?
מתורגלות לשמוט?

הוא מאמא מאמא אדמה
הו מאמא אדמה.
הוא מאמא מאמא אדמה,
- אדמה אדמתי!
- עד מותי!
עד מה אדמ- תי.

אל תעוררו ואל תעירו
שנאה שלא תחפץ.
רק תצא אותה כבר לא יחזירו
לא רב לא שר לא שץ.

מישהו עוד יתעורר עלינו
כמקיץ מחלומו:
נימחה אנחנו ושללנו
נשקע בתהומו.

לו רק הראיני את מראיך,
השמיעני קולך.
אמת וצדק בשעריך,
- זה נאווה מארך!
- זה ערב קולך!
- חן בעיני דודך!