אני ואת

ראי, השמש נעלמה
ומחשיכה האדמה.
רק בי איני יודע מה,
יש משהו שלא נגמר.

מת הקיץ, רק הרוח
מאותת לו, משוטט לו.
בי נותר מיתר קרוע
ורועד לו ומרטט לו.

בשתי ידי הזהירות
קטפתי לך אשכול אחרון.
אם את ליקב מקשיבה;
חומרים יינות האהבה.

גם ייני חומר אליך,
אהובה, אם את שומעת.
גם עיני צופה אליך
ודומעת ודומעת.

חליל-הרים וקול-דממה.
נותרה כאן גפן עירומה.
ורוח קיץ מן הים
לוטף אותה בדומיה.

אז אולי, מן הרקיע
אור של סתיו על המרפסת,
ואני ואת נגיע
לשעת-חסד....