לא פראיירים

עד מתי
בחלומות נפליג, כמו מיג נשקיף
מלמעלה סירחון ממרחק ביטחון
שהוא חמש דקות מכפר סבא
עד מתי
נעצום עיניים למתרחש מתחת לאף
ונעמיד פנים שהכל סבבה
בירה מהמקרר נביאה
לערוץ אחר נסיעה
עד מתי
נחשוב על שאחטות, דרינקים
זיונים עד תום
אז מי אם השכן שלי דני יתום
הייתי בהלווייה וגם הלכתי אליו באבל
אבל גדול עלי לשבור את מעגל הסבל

ונעשה מילואים נשלם המיסים
ונעמוד בפקקים אותנו לא דופקים
אנחנו בטח, בטח, בטח לא
אנחנו בטח לא פראיירים

החברים אומרים: מספיק, תפסיק להיות כבד
ואני לא מתנגד אבל המצב אבסורדי
נסו לתפוס תדוגמאות
אם לא תצליחו חכו לי
כי אם פה נפל טיל טיל
שם יש עוד צבי צבי
מה משנה, נראה שגורדן, קטש או שאקיל
ואם פה שטח אש, שם יש מוקש
מה משנה אם אני משלם בצק, אני בקש
ועם שבע מאות מים ואלפיים ארנונה
בטח שאני משתתף במבצע של...
שמאלה, ימינה, תסתכלו לצדדים

ונעשה מילואים...

ולפעמים הכל נראה פשוט מוזר, לא מחובר
כמו נזירה בבית בושת או זונה במנזר
הכל הולך מדחי אל דחי
דמעה נוצרת מהעין, מתגלצת על הלחי
ואתה אני בוכה על הכל
בוכה על כך שיכול היה להיות פה גדול
יכלה להיות הרמוניה
בבית כנסת יש, עכשיו זה מסגד
כן, עם כנסייה הכל היה יכול להיות אחד
במקום זה יש הרגשה ש... הצילו
חיים בתחושה שכזה כאילו
בלי להסתכל למציאות בפרצוף
בלי להתקדם, רק לנסות לצוף
להתנתק, לעשות הכל רק לא להידפק
לעשות הכל רק לא להידפק

ונעשה מילואים.