גון בריון

ביריון... ביריון...

כל בוקר הוא הופיע, כורה הפחם
מאתיים סנטימטר ומאתיים קילוגרם
גופו יצוק פלדה, כל כתף שלו כתף
וכל אחד ידע שאסור להתחצף לגון...

ביריון! ביריון!
גון ביריון....

איש אינו ידע היכן ביתו של גון
אולי היה לו חדר באיזה בית מלון
הוא לא דיבר הרבה היה ביישן ומסתגר
כולם אמרו לו רק שלום קטן ולא יותר
לגון...

ומישהו סיפר שהוא בא מניו אורלינס
ובגלל אישה הוא אגרוף אחד הכניס
אגרוף ימני כזה ישר בפנים
ששלח בחור מסכן למנוחת עולמים
ביריון...

ביריון! ביריון!
גון ביריון...

ויום אחד במחילות המכרה הלוהט
קורות העץ קרסו והקיר התמוטט
כולם התפללו ובכו כמו תינוקות
וכולם אז חשבו שסופם קרוב מאוד
חוץ מגון...

בתוך העשן האבק והמחנק
קם גון על רגליו וניצב כמו ענק
הוא עמד ותמך שתי קורות בגבו
את כל כוחו הפעיל בחושך לבדו
ביריון...

ביריון! ביריון!
גון ביריון!

הוא אימץ את שריריו כמו שמשון הגיבור
ומישהו צעק : הביטו! הנה אור!
עשרים כורי פחם זחלו מתוך השחור
ורק אחד נשאר שם מאחור
כן, גון

הם ניסו לחלץ אותו בכוח עצום
אך לפתע הם שמעו רעם עמום
גזים ועשן נפלטו מן המכרה
והם ידעו שגון השיב את נשמתו לבורא...

ביריון! ביריון!
גון ביריון!

המכרה הזה ננטש, לא פתחו אותו שנית
ועל פתחו הניחו סלע גרניט
ועליו חרטו שש מילים, זה הכל:

בתחתית המכרה הזה שוכב אדם גדול...

ביריון! ביריון!
גון ביריון!
ביריון! גון ביריון!
ביריון! גון ביריון!