ציפי פרימו

מספרים על ציפי פרימו מחולון, לון, לון.
שנמאס לה לקום ולשבת.
עד שיום אחד עלתה היא על סילון, לון, לון
והיא טסה ליבשת המוזהבת.
עזבה את האמא והמשפחה,
עזבה את הבית והמלתחה,
נסעה לקליפורניה,
גרה שם עם סוניה
יחד בדירה שכורה.
עשתה הרבה עיניים
אך בינתיים
שום דבר עוד לא קרה.

הימים חלפו לאט כמו שעון, עון, עון.
לא חיכה לה שום משיח באופק.
עד שיום בהיר פגשה היא בחורון, רון, רון.
איטלקי שקצת הקפיץ לה את הדופק.
עזבה את סוניה ואת הדירה
עזבה משענת וחברה
עברה לגור עם טוני,
בישלה לו קנלוני,
הם חיו בסגנון מסור.
ויום אחד היא קמה,
ורק פיגמה נשארה מהבחור.

אל הרחובות יצאה,
מטלטלת מזוודה.
היא היתה רק בת עשרים
וכבר בלויה.

חזרה אל סוניה ואל הדירה,
חזרה אל האמא והמשפחה.
עכשיו היא מסתובבת
בחולון עובדת,
צומת פה וצומת שם.
לחברה מספרת,
מתארת,
איך כבשה את העולם.