הכותל

עמדה נערה מול הכותל
שפתיים קרבה וסנטר.
אמרה לי: תקיעות השופר חזקות הן,
אבל השתיקה עוד יותר...
אמרה לי: ציון הר הבית
שתקה לי: הגמול והזכות,
ומה שזהר על מצחה בין ערביים
היה ארגמן של מלכות.

הכותל - אזוב ועצבת,
הכותל - עופרת ודם.
יש אנשים עם לב של אבן,
יש אבנים עם לב אדם.

עמד הצנחן מול הכותל,
מכל מחלקתו רק אחד
אמר לי: למוות אין דמות אך יש קוטר -
תשעה מילימטר בלבד...
אמר לי: אינני דומע,
ושב להשפיל מבטים,
אך סבא שלי, אלוהים היודע,
קבור כאן בהר הזיתים.

הכותל - אזוב ועצבת...

עמדה בשחורים מול הכותל
אמו של אחד מן החיר.
אמרה לי: עיני נערי הדולקות הן
ולא הנרות שבקיר.
אמרה לי: אינני רושמת
שום פתק לטמון בין סדקיו.
כי מה שנתתי לכותל רק אמש,
גדול ממילים ומכתב.

הכותל - אזוב ועצבת...

עמד מול הכותל עימנו
הרב הישיש בתפילה.
אמר לי: אשרי שזכינו כולנו
ושב, ונזכר, לא כולם.
עמד בדמעה מנצנצת
יחיד בין עשרות טוראים.
אמר לי: מתחת לחאקי, בעצם,
כולכם כוהנים ולווים

הכותל אזוב ועצבת...