אובדן התמימות

על אובדן התמימות ריחפה השמחה
מלחכת בכאב את העצב
כלי שבור, לא מונח, מתמלא בכלימה
ושופך כעסו אל הערב

ונזרעת צינעה בשבילי הבתים
זכרונות שהשקר שומר
מבט מיוסר מבקש רחמים
את השלווה שובר

אז צעקתי, והייתי יותר לא ברור
וברחתי משם ונסעתי רחוק
נשארתי בחדר סגור
לא הבנתי, די זעקתי אינני יכול
וזרקתי מילים עד אובדן האמת
התביישתי מהכל

על אובדן התמימות השמיים בוכים
ויגון אחרי חטא משתרך
החסד מוטל בצידי הדרכים
זורה בי כאב מלכלך

על אובדן התמימות בשארית כוחותי
אחרית כל דבר, זה אני
מאבד את עצמי, מאבד את חושי
יוצא מדעתי

אז צעקתי, והייתי יותר לא ברור...