בבית אבא

שם בוואדי היבש, ליד עצי האטד, היתה ילדותי.
בצריף ישן, ליד יסמינים, שיחי שיבא ונענע, שם גדלתי.
לא אשכח את ניחוחות בית אבא.
אני זוכר בראש השנה, היינו מפזרים עלים של קוסברה בכל הבית,
שתהיה שנה ירוקה.
הייתי קטן ואמא טחנה לי בננות ותפוחים
וכולם אמרו לי חביבי, תשתה!
והרבי אמר להרים ידיים למעלה, להוריד
והרצל אמר לעשות סיבוב במקום ולקפוץ הופ הופ הופ...
אני זוכר בבית אבא כל שבוע יצאנו מעבדות, לדרך חדשה.

אני זוכר בתימן, היינו תימנים,
ואכלנו רק מלח, כי לא היה לחם,
ודוד מנשה היה רזה כמו גפרור,
אבל האמין,
מסכן,
עקץ אותו קקטוס
ומת
הקקטוס.
יש לי תמונה שלו באיזה מזוודה.
והנה סבא...
סבא היה מרביץ למתפללים בבית הכנסת עם קרפיון,
שיצאו העוונות, שיצאו...
אני זוכר בפולניה היינו פולינזים, היו לנו שרשראות של פרחים,
והיינו אוכלים קליפות של תפוחי אדמה ומחכים לאליהו כל הלילה,
והוא בא פעם, ניסה למכור לנו אנציקלופדיה.
אני זוכר בבית אבא, כל שבוע יצאנו ממצרים לדרך חדשה.

סבתא אמרה אם אתה לא עובד אז אתה נח.
נתנה לי ספר תנך.
אני זוכר, הים היה סגור, לא היה מעבר,
אז שחטנו פרה קדושה, שיהיה כפרה.
ועברנו, אוהו כמה עברנו...
לא אשכח את המלחמה ההיא,
חטפתי כדור, והספר היה אצלי בכיס,
הכדור פגע לי ברגל והתנך ניצל...
כן, אני זוכר בבית אבא כל שבוע יצאנו מהבית, לדרך חדשה