כוחו של המשורר

בית קפה, מדרכה ברחוב אפל,
היא יושבת לבד, מחכה בשמלה, תיק וכובע.
הטפטוף כבר יומיים ממשיך רצוף
וילונות רקומים בפרחים מטפסים לגובה-

זה עניין של מזל
אולי הוא לא בא בכלל
אולי זה רק הרהורי ליבה
והזגוגית בכניסה
בהבל פה מתכסה
ובשולחן לידה אני כותב.

מלצרים מחייכים וממהרים
ואחד לשני לוחשים: היא תמתין עד הבוקר
מתוחה, מעשנת במבוכה
לא, היא לא ראשונה, זה הכל רק עניין של אושר-

זה עניין של מזל
אולי הוא לא בא בכלל
אולי זה רק הרהורי ליבה
חונקת את הדמעות
היא מחכה לו שעות
ובשולחן לידה אני כותב.

אולי היא קיימת רק בראשי
זה תלוי רק בעט, במצב נפשי
אני יכול, כמו קוסם, בשורה אחת
לדאוג שהוא יבוא אליה

בית קפה, מדרכה ברחוב אפל
והוא רץ במעיל, הוא נכנס, מתיישב ונושק לה
מסתבר- זה כוחו של המשורר
זה משחק במילים, זה הכל רק עניין של אושר -

ואני, כמו תמיד,
רומנטיקן, לא היחיד -
אולי זה רק הרהורי ליבי
בבית קפה מתרוקן
אני יושב, מנגן
ובשולחן לידי אני כותב.