יום גשום

גשם בא, מלבה
ושוטף את כל החדר
תדר בלי סיבה
בחובה מהדהד פתאום, מעליה
יום גשום, תריס אטום
שערה נושק למצח
נצח כמו חלף
כמו שטף את כל העצבות מעיניה

תיכנס כבר בטח קפוא שם בחוץ
כל חיי רק חיכיתי לך
תתיישב אל מול התנור הבוער
ותפשיר את העצב שלך
העתיד, הקשר ששנינו שומרים
כל חיינו עד כלות הכוחות
כי אתה האיש שלי, אני שלך
בחיבור אינסופי, לא פחות...

הוא עובר בחצר, נעצר, מביט בדלת,
שלט בו כתוב: בוא אהוב
אין בי היסוסים, יש רק חוזק...
יום גשום, תריס אטום ונוגעות שפתיים
זרם טרם יתפשטו
יתפתו לשלמות הגוף ולעונג

תיכנס כבר...

גשם בא, מלבה ולבו מכור אליה...