את מספרת

את מספרת שבין
כל הדברים שהזמן זוכר הייתי גם אני.
ואני מקשיב בשקט
בחוץ צונח הגשם
מישהו מסיע עננים.

לרגע נדמה שהגשם
הוא בוכה,
אחר כך הוא פוסק
ושוב אני,
אני,
צוחק בשקט.
שמש מלטפת תמונה דומה לילדותי.
אבל גם אז אני אוהב אותך,
ביום בהיר, רואים בתים, עד קצה העיר.
בתים גבוהים עד אלוהים שלך,
בתים גבוהים עד אלוהים שלי.

כן כך אני רגוע
כשעינייך נופלות בתוך עיני.
נופלות כמו מילים
ושוב איתך,
בין הבתים עוברים, ימים שלא נשכח