לתרבויות המערב כלי הקשה הגיעו מאוחר למדי, כאשר מקורם הן מדינות המזרח שעיקר תרבותם המוזיקלית עמדה על כלי ההקשה. המאפיין המגדיר את תחום ההקשה הוא הצליל המופק על ידי מכה או טלטול של כלי הנגינה: הפסנתר הוא דוגמא קלאסית, אך עם מרוץ השנים הפופולריות שלו הפרידה אותו מכלי ההקשה השונים.

תופים

כלי ההקשה המצוי ביותר הוא התוף, אשר מורכב מרצועה מתוחה על גבי תיבת תהודה מעץ או מתכת. הקול מופק על ידי הקשה ביד או בכל אמצעי אחר.
לתופים היסטוריה ארוכת שנים, אך למערכת התופים, עליה מנגן בנאדם יחיד,
היסטוריה יחסית קצרה אשר החלה בתחילה המאה ה-20 בניו-אורלינס,
בה החלו מתופפים להשתמש בפדאלים על מנת לשלוט על מספר רב יותר של תופים במקביל.
האחים לודוויג, היצרנים הראשונים ובעלי הפטנט של תופי בס המופעלים על ידי בס, החלו בייצור תופים ב-1909,
משם הדרך למערכת תופים מלאה הייתה קצרה , כשהמערכת כפי שאנו מכירים אותה כיום,
נעשה פופולרית בתום מלחמת העולם השנייה, בעיקר בז'אנר הג'אז

מערכת התופים היא אוסף של תופים וכלי הקשה נוספים המיועדים לניגונו של מתופף יחיד.
הגירסא המודרנית והבסיסית של מערכת התופים כוללת:

• תוף סנר המונח על מעמד המיועד לו בין ברכי המתופף ומפיק צליל חד וגבוה.
• תוף בס אשר מונח במרכזה של המערכת ומנוגן על ידי פדל מרגלו של המתופף ומפיק קול באס עמוק.
• תוף היי-הט הוא הרכב של שתי מצילות, אשר מוצבות על מעמד שבתחתיתו פדאל הסוגר ופותח את המרחב בין המצילתות,
  ובכך נותן שליטה על טון הצליל המופק.

מצילות הרייד והקראש אשר מוצבות במרומי מערכת התופים משמשות ליצירת אפקטים שונים אשר
תלויים בגודל המצילה, בדרך כלל מוצבות בנוסף או במקומן מצילות נוספות, כמו מצילת ספלאס וצ'יינה,
מתופפים רבים מרחיבים את סט התופים שלהם מסט בסיסי זה,
בז'אנרים מסויימים המתופפים נדרשים להשתמש במערכת רחבה, כמו בז'אנר מטאל כבד,
מצד שני במספר ז'אנרים מתופפים בוחרים לצמצם את מספר התופים כמו בג'אז.